חלקת אפריקה הדרומית

14 אוג

 

חלקת יבשת אפריקה מייצגת את דרומה של היבשת וחבל הכף והיא בעלת חשיבות בוטנית רבה. בצמחייה זו, שהינה מקור לצמחי נוי רבים המשמשים בגינון בעולם כולו, קרוב ל-22,000 מיני צמחים.

נופי סוואנה ומדבר מיוחדים במינם, פריחת האלווי המיוחדת, פריחת אביב יפהפייה, פריחת האמריליס היפהפה בסתיו, צמחי בצל ופקעת מיוחדים, פינות חמד לרוב ומקום לנפוש.

אטרקציה נוספת בחלקה זו: מערות קבורה שהתגלו מימי בית שני.

חלקת אפריקה

צילום: יהודית מרקוס

פריחה מול מערות הקבורה

צילום: יהודית מרקוס

גודל החלקה 22.5 דונם והיא מחולקת ל-5 תת חלקות:

1. צומח שיחי של חבל הכף

חבל הכף הינו רצועה צרה בדרום-מערב היבשת, בסביבת קייפטאון, שבה שורר אקלים בעל אופי ים-תיכוני (כלומר, חורף קריר וגשום וקיץ חם ושחון). באזור זה, ששטחו קטן יחסית לארץ כולה, מופיע עושר עצום של מינים, ומשפחות וסוגים רבים הם בלעדיים לו. לכן, ועל אף קרבתה לצמחיית אוסטרליה, נחשבת צמחיית חבל הכף (ה-Fynbos) לממלכת צומח ייחודית.

מבין המשפחות הבוטניות ראוי לציין את משפחת הפרוטיאיים (Proteaceae), הנחשבת לסמל הבוטני של דרום-אפריקה. אלו הם שיחים גבוהים יחסית, בעלי עלים גילדניים ופרחים גדולים ויפים במיוחד; נציגיהם בתת-החלקה הם, לדוגמה, מיני פרוטיאה (Protea) ואצחר (Leucadendron) ואבהר  (Leucospermum). משפחה חשובה נוספת היא האברשיים (Ericaceae), שיחים נמוכים בעלי עלים קטנים וגלולים; בסוג אברש (Erica) לבדו למעלה מ-700 מינים. צומח חבל הכף דל יחסית בעצים. מבין העצים המחטניים יצוינו פודוקרפוס מגלי (Podocarpus falcatus) ווידרינגטוניה חשופה (Widdringtonia nudiflora), הגדלים בעיקר בעמקים צרים, מוצלים ולחים, ומבין רחבי העלים – קיגלריה אפריקנית (Kiggelaria africana) וזית אפריקני (Olea africana), כולם גדלים גם בתת-חלקה זו.

מרכיב עיקרי וחשוב של צומח חבל הכף הוא האוכלוסייה העשירה של הגיאופיטים (צמחי הבצל והפקעת). אלה מהווים אוצר בעל ערך כלכלי גדול לפיתוח צמחי גן וצמחי קטיף. בסתיו, למשל, אפשר לחזות בתת-החלקה בפריחתו הנאה של האמריליס היפהפה (Amaryllis belladona) ובאביב במיני צהרון (Moraea).

2. חורש חופי מזרח-אפריקני

תת-חלקה זו ממחישה צומח של חבל ארץ המשתרע על פני רצועה צרה וארוכה לאורך האוקיינוס ההודי. האקלים בו יציב, סובטרופי במהותו, והוא נהנה מממטרים קיציים ומטמפרטורות שהינן גבוהות בעקביות. זהו אזור שבו ניגוד חריף בין גיאיות חמים ויבשים שבהם סבכים של סוקולנטים כגון מיני חלבלוב (Euphorbia) ועצי שיטה (Acacia), לבין הדיונות הטרופיות על יערותיהן הלחים. נפוצים באזור צמחים בני סדרת הציקסיים (Cycadales), ומופיעים בו גם 18 מינים אנדמיים (בלעדיים) של אלווי (Aloe).

מבין הצמחים  הנמוכים אפשר לחזות בתת- החלקה בנציגים כגון אספרג צפוף-פרחים (Asparagus densiflorus).

כלפי פנים הארץ מצויה צמחיית כרי דשא, המאכלסת צמחים בעלי מופע אביבי מרהיב (אשר נראה גם בתת-החלקה): גרברה זהובה (Gerbera Aurantiaca), אוזן-ארי אפריקנית (Leonotis leonorus), קליביה אדומה (Clivia miniata) ואחרים. כאן מוצאם של צמחי נוי חשובים המעשירים את פריחת הקיץ והסתיו בגנים בארץ, כגון הפלרגון (Pelargonium) על עשרות מיניו וזניו.

3. מדבריות סלעים וחולות

ברצועה המשתרעת לאורך חוף האוקיינוס האטלנטי בדרום-מערב דרום- אפריקה, מצפון לחבל הכף על ממטרי החורף שלו, שוררים תנאי מדבר מן הקשים בעולם. הצמחייה שהתפתחה בתנאים אלה, חצי-מדברית ממוזגת עד מדברית שחונה-חשופה, היא מן העשירות שבצמחיות היובשניות. מבין מאות המינים הבלעדיים לה יצוינו הסוקולנטים ממשפחת החיעדיים (Aizoaceae) – כמו  הסוג אהל (Mesembryanthemum). תת- החלקה נחלקת בהתאם לייחוד הבוטני לארבע יחידות משנה: מדבר קלהרי, אזור הקארו, המדבר הנמיבי ונמקוואלנד.

גדלים בה עצים כשיטה חד-קרנית (Acacia karroo) על קוציה האימתניים, סוקלונטים כנציץ (Lampranthus) וחד-שנתיים כדו-זרעונית מפורצת (Dimorphotheca sinuata) הזוהרת בפרחיה בחורף ובאביב.

4. יער ממוזג אפרו-אלפיני

תת-חלקה זו מייצגת צירוף של אזורים שבהם תנאים דומים של גובה (2,000-1,500 מ’ מעל פני הים) ושל משקעים (4,000-3,000 מ”מ לשנה, בעיקר גשמי קיץ). אזורים גבוהים וקרירים אלה משובצים בצמחים פורחים מלבבים. מאפיין את הצמחייה הזו יער הפודוקרפוס רחב-העלים (Podocarpus latifolius); עץ ענק זה, הגדל גם בתת-החלקה, מכונה על שם עצתו “העץ הצהוב”. בתת-היער גדלים צמחים עשבוניים, כגון ברלריה כהה (Barleria obtusa), היפואסטס ממולען (Hypoestes aristata), צמחים רבים ממשפחת המורכבים (Asteraceae), וגיאופיטים מהסוגים איקומיס (Eucomis) וקניפהופיה (Kniphofia).

5. צמחיית הסוואנה וערבות השיחים

טיפוס צומח זה מופיע בצפונה של דרום-אפריקה, ברמה המרכזית של הארץ.

זהו אזור יובשני פנים-יבשתי נרחב, בו האקלים מתאפיין בעונתיות ובגשמי קיץ, והשריפות מהוות גורם אקולוגי חשוב. מובחנים שלושה נופי צומח עיקריים: שדות קוצים או הסוואנה הממוזגת, שדות שיחניים, ושדות הקוצים של הקלהרי או הסוואנה השיחית. רוב הצמחייה מורכבת מדגניים (Poaceae) ומעצים פזורים בדלילות, המשירים את עליהם בעונת היובש. עצים כמיני שיזף (Ziziphus) או שיטה מלבינה (Feidherbia (albida משותפים לצמחייה זו ולצמחייה הטבעית של ישראל.

סוקולנטים כמיני אלווי (Aloe) המרהיבים בעמודי התפרחת הססגוניים שלהם – מקשטים את תת-החלקה בימי החורף ומושכים אליהם צופיות.

Top