כדאי לראות בגן, ינואר 2022

03 ינו

כתב: נוגן צברי

השנה האזרחית הקודמת הסתיימה עם סופת 'כרמל', סופה זו הפשיטה את רוב העצים הנשירים בגן מעליהם לקראת השנה האזרחית החדשה, ומי שיסתובב ברחבי הגן יוכל לראות איך הגן מואר היטב מתחת לשלדי העצים הרדומים. אחרי שהסתכלנו לצמרות נוכל להביט על הקרקע ולראות את שלל הנבטים שמכסים אותה בגווני ירוק.

בראשית החורף לאחר הגשמים הראשונים הוא הזמן לעקוב אחרי השתנות הצמחים, נבטים רבים ממהרים לנבוט ולהצמיח עלים בתקווה לגשמים נוספים שירדו. שימו לב לאזורים חשוכים כמעט וללא נביטה לעומת אזורים מוארים עם צפיפות נבטים גבוהה. לעצים נשירים, אם כך, ישנה חשיבות רבה באפשרות להתפתחות צמחים חד-שנתיים בקרקעית היער.

חלקות אירופה ואסיה הן החלקות העשירות ביותר בעצים נשירים בגן. שם גם חזינו בחודש שעבר בשלכת נפלאה. ועכשיו חלקות אלו ממתינות לאביב בשביל להתמלא בשלל פריחה מרהיב. לעומתן, בחלקת אפריקה מתחזקת פריחת האלווי. המין הבולט ביותר בחלקה בימים אלו הוא אלווי איום. מין גדול של אלווי המגיע כמו רוב בני הסוג מאפריקה. מין זה משתייך לקבוצת אלווי הנקראים Tree Aloe וזאת בשל הגזע הגבוה שהוא מפתח וצורת העץ שהצמחים מפתחים. תפרחותיו אדומות או כתומות והן צרות ונמשכות מעלה. כל תפרחת מכילה מאות פרחים המכילים המון צוף, ומושכים את ציפורי הצופית והדבורים אשר מאביקים אותם. בגן ישנם מינים נוספים המשוייכים לקבוצת אלווי זו (חפשו אלווי אפריקאי עם תפרחות בצבעי צהוב+כתום). מין מקבוצה אחרת בסוג שעדיין מרהיב בפריחתו הוא האלווי עצי שכבר פורח ברציפות מעל חודש! מינים אלו ומינים נוספים בסוג אלווי מומלצים מאוד כצמחי גן חסכני מים. בחלקת דרום-אפריקה בגן ישנו אוסף אלווי ממינים שונים ופריחת המינים השונים נמשכת מהחורף ועד לתחילת הקיץ.

מי שיטייל בחלקת ים-תיכון, יראה שהוקמו שם מספר מסלעות מיוחדות ובהן נטמנו מינים שונים של גיאופיטים. מסלעות אלו, הנקראות 'מסלעות לוחיות' מלשון לוח, הן מסלעות הנפוצות מאוד בגנים אירופאים. בדרך כלל משמשות מסלעות אלו לגידול צמחים אלפיניים המגיעים ממקומות קרים, השורשים יורדים לעומק בעקבות האבנים ושם מוצאים קרקע קרירה שעוזרת להם לעבור תקופות יובש וחום. בגן, אנו משתמשים במסלעות אלו בשביל להגן על הגיאופיטים הנשתלים ממשפחת דורבנים אניני טעם שאוהבים לחפור ולאכול את הפקעות והבצלים שעובדי הגן שותלים. משפחות הצמחים הסובלות בעיקר מהדורבנים הם לופיים, סתווניתיים ואספרגיים. חפשו במסלעות ממש בימים אלו את לבלוב הצמחים השונים מבין לסלעים, חלקם אף יפרחו בקרוב.

בימים חורפיים ולעיתים אפורים, ישנם שני מוקדי פריחה שמושכים את העין בצבעם הצהוב הבולט בגן, האחד, עינן מסרקני בן למשפחת המורכבים הפורח בחלקת דרום-אפריקה במשטח פרחים צהובים, מדובר על אחד הצמחים המומלצים ביותר לגינון, הן משום שמדובר על צמח חסכן מים לחלוטין שלא זקוק כמעט להשקיה והן בגלל שהוא פורח הרבה הרבה זמן, החל מתחילת הסתיו ועד לאביב, בעונה שאין הרבה שיחים פורחים, הוא ממלא מקום של ממש. בחלקת דרום אפריקה מינים נוספים של עינן הפורחים בצהוב, חפשו אותם.

השני גם הוא משתייך למשפחת המורכבים, הוא טגטס לֶמון. למרות הצבע הצהוב, הטגטס לא נקרא על שם פרי הלימון, אלא על שם זוג בוטנאים אמריקאים מהמאה ה-19 – שרה פלומר למון (Sara Plummer Lemmon) ובעלה, ג'ון גיל למון (John Gill Lemmon). הם חקרו את צמחית מערב ארצות הברית במחצית השניה של המאה ה-19, ועל שמם נקראו מספר צמחים וכן הר למון הסמוך לטוסון באריזונה. שרה פלומר-למון היתה האחראית להפיכת האשולציה הקליפורנית לפרח הלאומי של מדינת קליפורניה בשנת 1903. טגטס למון הוא צמח חסכן מים ועמיד לקור המתאים מאד לגינון מקיים באזור ההר.

תופעה יפה ומעניינת נוספת שרואים ברחבי הגן, היא הנצת ולבלוב עלי הגיאופיטים. חלקם פורחי סתיו ואחרים פורחי חורף ואביב. בעונה זו כולם מצמיחים עלים. מאות שושנות עלים של חצבים, בני-חצב יקינתוניים, עלי רקפות וכלניות, נרקיסים ונוריות ועוד רבים בוקעים מהקרקע לאחר שזאת נספגה היטב בגשמי החורף האחרונים. אותם בצלים ופקעות שעוזרים לגיאופיטים לעבור את העונה היבשה בתרדמה, הם אלו שמאפשרים לגיאופיטים להצמיח במהרה עלים גדולים אשר קולטים בחודשי החורף את אור השמש ובאמצעות תהליך הטמעת האור (פוטוסינתזה) הם ממלאים מחדש את הבצל או הפקעת שלהם לקראת העונה היבשה שתגיע בהמשך.

ולפעמים, דווקא העלים הם היפים, בגן הבוטני ישנו אוסף רקפות המכיל שמונה מיני רקפות, רובם פורחים בסתיו ובחורף הם ללא פרחים. עלי הרקפות מיוחדים ומושכים את העין. חשוב לזכור, שאין שתי רקפות דומות, גם באותו המין, ולכל צמח ישנה דוגמה יחודית על העלים ששונה מעט מחברתה, בדומה לנו בני האדם שלכל אחד יש טביעת אצבע שונה משל חברנו. הרקפת הוא סוג הכולל 24 מינים, כאשר שלושה מינים נמצאים באפריקה (מתוכם מין אחד אפילו חצה את הסהרה והגיע לסומליה), מין אחד מטפס לאלפים ושאר המינים גדלים מסביב לים התיכון ומזרחה עד לקווקז. בישראל יש שני מינים בטבע, רקפת יוונית הנדירה וגדלה בגליל העליון, צפון הגולן והחרמון, והרקפת המצויה הגדלה בכל החבל הים תיכוני בארץ ואף חודרת מעט לספר המדבר.

ואם קריר בחוץ, אין כמו להתחמם ולהסתתר מהגשם בחממה הטרופית, שם נעים בחורף והצמחים ממשיכים בשלהם. כמה פרחי תכלת אתם מכירים ? בחלקה המדברית התחיל גל פריחה נוסף של צמרורת בואסייה. צמח נדיר הגדל רק בישראל וסביבתה ונפוץ בנחלים היורדים לבקעת הירדן וים המלח. שמו ניתן לו על שם על שם פייר אדמונד בואסיה (Pierre Edmond Boissier), בוטנאי שוויצרי שחקר את צמחית המזרח התיכון במאה ה-19. מין זה בעל פרחים גדולים בצבע תכלת המשולשלים מטה, מואבק על ידי דבורים גדולות בצורה יחודית המכונה האבקת זמזום. זהו צמח רב-שנתי קצר חיים שפורח בדרך כלל באביב. ובגן, בתנאים מפנקים הוא פורח כמעט לאורך כל השנה.

צמח נוסף שפורח עכשיו בחלקת המדבר בחממה, הוא אורביאה מובדלת, הפורחת בצהוב חלמון עם מרכז שחרחר-אדמדם. הסוג אורביאה וכמוהו סוגים נוספים במשפחת ההרדופיים (כמו סטפליה ואצבוע), בעלי פרחים שעירים ועם דגמים של גווני אדום-צהוב-שחור-חום המיועדים לדמות בשר נרקב ולמשוך את המאביקים העיקריים שלהם – הזבובים. לפעמים הפרחים גם מדיפים ריח רע המסייע במשיכה של המאביקים.

חדשה בוטנית מרעישה התגלתה לנו לאחרונה בחלקת הים התיכון. בחלקה שתולים מספר צמחי דודא, כל הצמחים בגן נחשבו עד לאחרונה כצמחים השייכים למין דודא רפואי. לאחרונה התחלנו לחשוד ששניים מהצמחים נראים מעט אחרת ולכן אולי הם אינם שייכים למין המוכר בארץ. לאחר בדיקה מעמיקה, התברר שיש לנו בגן שני מינים של דודא מתוך ארבעה הקיימים בעולם. האחד, הוא הדודא הרפואי המוכר לכולנו מהטבע בארץ, והשני הוא דודא זיפני המגיע מהים התיכון מערבה לישראל. הוא נבדל מהמין שלנו בגודלו הצנוע יותר ובכך שהצמח זיפני ביותר והזיפים אינם יורדים עם התבגרות הצמח. את שני המינים תוכלו לראות זה לצד זה בחלקת הים-התיכון.

כשאתם מבקרים בגן תמיד כדאי לבחון את פינת צמחי החודש. החודש ישנם לפחות שני מיני גיאופיטים מיוחדים הפורחים שם.

הראשון ואולי המעניין ביותר הוא פתיתי-שלג אלווס. מין זה שייך למשפחת הנרקיסיים ומגיע אלינו מאירופה. פרחיו הצחורים עם הגוונים הירקרקים מקנים לו מראה מיוחד ועדין. בטבע במקרים רבים הוא פורח ממש מתוך השלג. הפרח שלו נוטה מטה כדי להגן עליו מפגעי גשם בעונת החורף.

השני כדן גדול-פירות, בעל ניצנים סגלגלים ופרחים צהובים מרשימים. מוצאו באיי יוון ודרום-מערב טורקיה, שם הוא גדל באזורים סלעיים. אל תתבישו, התכופפו אל הכדן והריחו אותו – יש לו ריח נעים, המזכיר ריח בננות טריות.

החורף הישראלי הוא חורף עם הרבה ימים שמשיים, תנצלו אותם ובואו לבקר! ותראו איך הגן מתעורר ואפשר גם לתפוס שמש כמו הלטאה הזריזה בחלקת דרום אפריקה.

נתראה בחודש הבא

Top דילוג לתוכן