קליקרפה אמריקנית – Callicarpa americana

12 פבר

בימים אלה, כשהולכים בגן הבוטני, מרגישים שינוי. השמיים חובקים ענני ענק לבנים, האור רך יותר, רחש העלים נשמע ברוח והוא מזמין להרים מבט אל השיחים והעצים ואל צבעיהם המשתנים. רגע לפני השלכת שתחגוג כאן, רבים מהשיחים והעצים מתקשטים בפירות בשלל צורות וצבעים.

צילום: אורי פרגמן-ספיר

בניגוד למונח הקולינרי הרווח, לפיו פרי הוא מתוק ועסיסי, עלינו לזכור כי רוב הצמחים מייצרים פירות ורוב רובם כלל לא מכוון לעינוג החך שלנו. הפרי הוא למעשה המארז של הזרעים, שהם תוצר ההפריה של הפרחים והמקור לדור הבא. לפירות יש שלל גדלים, מבנים וגוונים המותאמים ומיועדים להפצת הזרע הרחק מצמח האם (ע”י רוח/ מים/ היתפסות בפרוות בע”ח/ מאכל ע”י ציפורים ועוד ועוד).

שיחים ועצים בדרך-כלל פורחים עם בוא האביב, כאשר האדמה רטובה מגשמי החורף והטמפרטורות עולות. לאחר הפריית הפרחים מתחילה חנטת הפירות ואלה גדלים ומתפתחים במהלך הקיץ ומגיעים לכדי הבשלה בסתיו. אנו יודעים שזו תקופת מסיק הזיתים, שפירות ההדר מזהיבים על העצים ועינינו רואות בחצרות הבתים את עצי הפנסית הדו-נוצתית לובשים כתום ואת שיחי הפירקנתה האדומה מתהדרים בצבעי אש. כמותם, רק בסגול משגע משלה, מתגנדרת הקליקרפה האמריקנית.

קליקרפה כשמה כן היא – יפת פירות (מקור המלים ביוונית ומשמעותן: Kalos = יפה/טוב, Karpos = פרי). ואמריקנית – שכן מקורה הוא בדרום-מזרח ארה”ב.

זהו שיח נשיר בעל מופע אוורירי וקשתי שיכול להגיע לממדים של 180-100 ס”מ גובה ורוחב. העלים מסודרים לרוב בזוגות ובבסיסם מקבצי הפרחים הקטנים והחיוורים, שלאחריהם יופיעו מקבצי הפירות הססגוניים.

בטבע הקליקרפה גדלה בצל עצי יער ובסבך בקרקעות לחות ובצידי ביצות. העלים מספקים מזון לאיילים והפירות לציפורים.

צילום: אורי פרגמן-ספיר
סִבּכי שחור-כיפה, לצד מזנון מנות אישיות… הסבכי הוא מציפורי השיר הנודדות החולפות בארץ. בחולפו באביב הוא נהנה משלל חרקים מעופפים ובסתיו משפע הפירות המבשילים בעונה זו. צילום: דורית חימובסקי

האינדיאנים עשו שימוש בשורשים, בעלים ובפירות למטרות מרפא. הפירות עפיצים אך יש המכינים ג’לי מתוק מהמרתח שלהם בתוספת סוכר ופקטין (אין הוכחות לערך תזונתי המצדיק זאת…). כמו כן, יש הנוהגים לשפשף את עלי הצמח על עור הגוף לשם הרחקת יתושים. נוהג עממי זה עורר עניין בקרב מדענים, אשר גילו בשיח שני חומרים: קליקרפנל (callicarpenal) ואינטרמדאול (intermedeol), שהוכחו כדוחי יתושים, נמלי אש וקרציות. החומרים נחקרים לשם ייצור תכשירים להגנה על בעלי חיים ואנשים מפני יצורים טורדניים ומעבירי מחלות אלה.

צילום: אורי פרגמן-ספיר

הקליקרפה האמריקנית מצויה במשתלות בארץ. היא מתאימה לשתילה ברוב אזורי הארץ, מלבד אזורים חמים מאוד כדוגמת הבקעה והערבה. היא צמח עמיד לקור וכדאי לשותלה בקרקע עשירה בחומר אורגני ובתנאי השקיה סדירה. היא מתאימה לתנאי צל חלקי ועד שמש מלאה.
הפריחה חלה על צימוח צעיר. קיטום קל בסוף כל חורף יעודד צימוח חדש ומסועף ובעקבותיו שפע פרחים ופירות. בנוסף, כדאי אחת לכמה שנים לגזום ענפים ותיקים לטובת הענפים החדשים. במקומות בהם החורף קר מאוד, ענפי הצמח לעתים מתייבשים מהקור והחורף למעשה מבצע את “פעולת הגיזום”.

בעוד האביב מזמן לגינותינו פריחות, הסתיו עשוי להציג בהן לראווה, ולאורך זמן ממושך יחסית, שלל צבעים חגיגיים בפירותיו הבשלים ובצבעי השלכת. בעת בחירת צמחים לגינה כדאי לזכור שהחן לא טמון רק בפרחים. יופייה של הקליקרפה האמריקנית יבוא לידי ביטוי בפירותיה ובצבעי השלכת הצהבהבים שלה בסתיו והיא תעשה זאת בהצלחה אפילו בצילם הרך של עצים. היא מומלצת כרקע לצמחים אחרים, שעשויים להשלים מראה צבעוני בשאר עונות השנה, ומתאימה גם לגינות באחזקה נמוכה.

 אתם מוזמנים אלינו לגן ליהנות מאווירת ראשית הסתיו ולחזות בשיחי הקליקרפה האמריקנית שבחלקת צפון אמריקה, בעיקר באזור בריכות המים שלאורך שביל התגליות. ואם באביב נאחל לכם אביב פורח, כעת נאחל לכם סתיו פורה…

ציפור בולבול וקליקרפה אמריקנית. צילום: דורית חימובסקי

מאת: שירה כרמלי, אוקטובר 2016

Top