רקפת מצויה – Cyclamen persicum

03 פבר

Cyclamen persicum

אחד הפרחים האהובים והמוכרים בארץ הוא הרקפת המצויה. הרקפת נפוצה מאד בארצנו, היא פורחת בכל האזור הים תיכוני ומסתדרת במגוון בתי גידול רחב – בצל ובשמש, בסלעים ובחולות, בהרים, במישור ובעמקים.

המראה של הפרח הנטוי כל כך מוכר עד כי שכחנו לברר לעצמנו את משמעותה של הצורה המוזרה. הרקפת היא פרח חורף הפורח לרוב מדצמבר ועד לפברואר, בעונה זו יורדים רוב הממטרים בארץ והפרח התפתח בצורה הפוכה המגינה על האבקנים ועל הצלקת מטיפות הגשם. צורת פרח נטוי כלפי מטה אינה “המצאה” בסוג רקפת, פרחי חורף נוספים התכופפו כלפי מטה, ביניהם – כדן, גביעונית ועוד.

מקובל בספרות שרקפת מואבקת בהאבקת זמזום, אולם במחקר על האבקה ברקפת מצויה שנערך על ידי ד”ר רחלי שוורץ-צחור באוניברסיטת תל-אביב התגלו תגליות מרתקות. החוקרת מצאה כי כמעט ואין האבקה עצמית בפרח, כלומר הפרח “זקוק” לאבקה זרה (מצמח אחר) על מנת לחנוט פרי. עוד היא מצאה, שהמאביקים הנפוצים הם עשים קטנטנים. אלה הם העשים הקדומים בעולם (מוצאים אותם גם כמאובנים) והם חסרי חדק. הם נכנסים ללוע הפרח ואוכלים אבקה שחלקה נופל על גופם. כאשר הם עוברים לפרח הבא – הם מאביקים אותו עם האבקה שעל גופם. עשים אלו פעילים בחורף עם גל הפריחה העיקרי של הרקפת. חרקים אחרים כמו תריפסים ודבורי דבש נצפו מבקרים בפרחי הרקפת בתחילת עונת הפריחה של הרקפת בסוף הסתיו.

Cyclamen persicum

פברואר הוא חודש שיא הפריחה של הרקפת – אך יש לה עונת פריחה ארוכה: הרקפות פורחות בין דצמבר לאפריל. בנוסף ישנו זן סתווי מיוחד, הפורח בסתיו לפני הגשמים.

הרקפת היא צמח רעיל ונראה כי היא אינה נאכלת על ידי בעלי חיים, היא מאריכת חיים וחיה עשרות עד מאות שנים ואולי יותר מזה. חומר למחשבה – הרקפת היא יצור מוצלח יותר מהאדם, היא חיה יותר זמן ומייצרת יותר צאצאים.

עלי הרקפת דמויי הלב יפים ובעלי דוגמאות רבות ושונות. לפי ההשערות, אין כמעט שתי רקפות בעלות דוגמא זהה – הדוגמאות על העלים הן כמו טביעות האצבע, ייחודיות לרקפות השונות. העלים מבושלים על ידי ערביי האזור ונאכלים ממולאים באורז ובשר.

Cyclamen leaves

צבעי פרח הרקפת הם לרוב לבנים-ורודים עדינים, אך פה ושם אפשר לפגוש רקפות בגוון ורוד-סמוק עז. על כך מספרת האגדה הבאה: פעם כל הרקפות היו לבנות. לפני שנים רבות ארץ ישראל היתה ריקה מצמחיה, הגבעות היו חשופות – ללא עצים, פרחים או אפילו טחב על הסלעים. ואז הגיע שר היער, והחליט למלא את הארץ בצמחיה. הוא הביא עמו שקים גדולים מלאים בזרעים, פקעות, בצלים, שתילים ונבטים והחל לפזר אותם בכל הארץ: שתל, זרע, טמן וכיסה.

Cyclamen persicum
Cyclamen persicum

בערב הוא סיים, והסתכל בשמחה על מעשה ידיו: חורשות עצים, אזורי שיחים, בתות של צמחיה נמוכה, בכל הארץ היו צמחים – גם במדבר נחבאו להם צמחים פה ושם. שר היער כבר פנה לחזור לביתו, מרוצה מיום עבודה נוסף – כשלפתע הוא שמע קול קטן קורא מאחוריו – “הי! מה איתי? אותי שכחת לגמרי!” השר הסתכל לכל הכיוונים – ולפתע ראה גבעה קטנה ומסולעת, שאין עליה אף צמח! “לא שתלת עלי שום צמח! אני ריקה לחלוטין! שכחת אותי!” קראה הגבעה.

“את צודקת!” ענה השר בבושה– “אבל מה אעשה? נגמרו לי כל הזרעים!” “כולם?” שאלה הגבעה. “אבדוק” ענה השר. הוא בדק את כל השקים שלו – ניער אותם היטב זה אחר זה – ולשווא. הם באמת היו ריקים. “רק רגע”, אמר השר. “אראה אם אוכל לשכנע מישהו לעבור.” השר פנה אל הצמחים השונים: האלונים, החצבים, אלות המסטיק… כל הצמחים סרבו, לכולם היו סיבות ותירוצים.לפתע השר שמע קול: “אנחנו נעבור לגבעה! זו נראית גבעה חביבה, בסך הכל חסר שם פרח!” הוא הסתובב וראה קבוצת רקפות לבנות ונאות. השר שמח מאד – הוא התכופף אל הרקפות שהסכימו לעבור ונשק להן – והרקפות הביישניות הסמיקו… מאז יש רקפות לבנות, כי זה היה צבען המקורי; ורקפות ורודות – שהסמיקו, מאותה נשיקה.

נזכיר היא הרקפת המצויה בטבע היא צמח מוגן וגם אם הבר של כל הרקפות התרבותיות, אותן אנו רואים בחנויות הפרחים ובמשתלות. זני התרבות פורחים בעוצמה רק שנה אחת וכבר בשנה השניה פורחים מעט מאד, לעומת זאת רקפות הבר יתמידו בפריחתן שנה לאחר שנה. ניתן כיום לרכוש רקפות בר אותן מגדלים מסחרית. כדאי לרכוש דווקא אותן ולהטמין בסתיו את הפקעות שלהן בסדקי קירות ובמסלעות בגינה. חשוב לזכור שבקיץ אין להשקות את הרקפות כלל, אחרת הם ירקבו.

Cyclamen persicum

אצלינו בגן הרקפת המצויה נפוצה מאד: חלק מהרקפות פרחו כאן טרם הקמת הגן, וחלק הועתקו לכאן כהצלה מאתרי בניה. אך הרקפת המצויה אינה הרקפת היחידה: בארץ פורחת גם הרקפת היוונית, שהיא נדירה במירון ומעט נפוצה יותר בצפון הגולן.  בעולם ישנם בסך הכל כעשרים מיני רקפות, ואת חלקם אפשר לפגוש בגן. בחלקת הים התיכון בגן גדלה הרקפת הקיסוסית מצפון אגן הים התיכון, רקפת ימית מחופי טורקיה , רקפת הלנית מיוון וטורקיה וכן רקפת לובית שהיא נדירה מאד. בטרסת הגיאופיטים ניתן לפגוש עשרה מינים שונים של רקפות!

כתבו: אורי פרגמן-ספיר ויעל אורגד, פברואר 2019

Top