האלה – עץ סתיו מומלץ

השלכת בסתיו ובתחילת החורף היא אטרקציה גננית חשובה ודווקא כאן בארץ יש מעט עצים בעלי מופעי שלכת מרשימים, אלה אופייניים לאזורים קרים יותר בעולם. בעבר כתבנו כאן על תופעת השלכת בה נחשפים בעלים צבענים אחרים הנמצאים בעלה כמו קרטנואידים בגווני צהוב-כתום ואנתוציאנינים אדומים. האלה היא עץ נפוץ בטבע בארץ ובעל מופע שלכת יפה ומשום מה לא משתמשים בה מספיק בגינון. העצים של כל מיני האלה הנמכרים בארץ הם זריעים ולכם הם אינם אחידים וקשה לנבא כיצד יראה העץ בעונת הסתיו או בבגרותו. לזכותה של האלה נאמר שהיא עץ חסכן המים המתאים להרבה סיטואציות גנניות. בשל היותה עץ נשיר ניתן ליהנות מצילה בקיץ ולגדל מתחתיה עונתיים חורפיים בעונה הגשומה. הפעם נספר על שלושת מיני האלה הנשירים לגינון בארץ. המין הרביעי – אלת המסטיק הוא שיח ירוק עד ועליו נספר פעם אחרת.

אלה הארץ-ישראלית – תעודת זהות

עץ נשיר חורף בגובה 8-2 מ', בדרך כלל בעל מספר גזעים. העלים מנוצים ומורכבים מכ- 6-4 זוגות עלעלים נגדיים היוצאים מציר שאינו מכונף. העלעלים ביצניים-אזמלניים, אורכם 7-3 ס"מ והם יושבים או כמעט כך. העלווה הופכת לאדומה מרהיבה לקראת השלכת וגם מלבלבת בגוונים אדמדמים. זהו צמח דו-ביתי – ישנם צמחים זכריים וצמחים נקביים. התפרחות הזכריות קומפקטיות, אורכן 10-6 ס"מ. התפרחות הנקביות גדולות יותר. הפירות מעוגלים, קוטרם כ- 5 מ"מ, צבעם אדמדם והם מופיעים בתפרחת מכבד מסועפת. לאלה הארץ-ישראלית יש עפצים אופייניים דמויי בננה.

• האלה הארץ-ישראלית גדלה בחורשים, יערות נטועים ושולי אזורים חקלאיים הרריים. מלווה לרוב את האלון המצוי. היא נפוצה בטבע אורך כל שדרת ההר ונדירה במישור החוף.
• יש המתייחסים לאלה הארץ-ישראלית כאל זן של אלת הטרבינת Pistacia terebinthus הנפוצה ברובו של אגן הים התיכון מערבית לישראל.
• גודלה הצנוע הופך את האלה הארץ-ישראלית למתאימה גם לגינה הביתית הקטנה. לאחר התבססות היא איננה זקוקה יותר להשקיה.

אלה אטלנטית – תעודת זהות

עץ נשיר בגובה 15-3 מ', בעל גזע יחיד ונוף מעוגל. העלים מנוצים ומורכבים מ- 5-3 זוגות עלעלים נגדיים היוצאים מציר מכונף (סימן חשוב הנבדיל אותב מאלה ארץ-ישראלית). בקצה העלה יש בדרך כלל עלעל קיצון. העלעלים ביצניים-מאורכים, אורכם 7-3 ס"מ. 18-5 מ'העלים משנים את צבעם לוורוד-כתום בסתיו ואז לעץ יש מופע מרהיב. גם היא צמח דו-ביתי – ישנם צמחים זכריים וצמחים נקביים. הפרחים אינם בולטים ומסודרים בתפרחת מכבד. התפרחת הזכרית קומפקטית יחסית והתפרחת הנקבית מבודרת וגדולה יותר. הפירות מעוגלים, קוטרם 7-5 מ"מ, צבעם אדמדם והם מופיעים בתפרחת מכבד מסועפת. לאלה האטלנטית אופייניים עפצים דמויי אלמוג.

• האלה האטלנטית גדלה בייער פארק במדרונות יובשניים סלעיים בחגורת הספר, יער פארק ושולי חורש בחבל הים-תיכוני ובערוצי המדבר הקר. היא מצויה בטבע בגליל העליון המזרחי ובגולן, נדירה בכרמל, במזרח שומרון ובמזרח יהודה, מצויה מקומית בהר הנגב הגבוה ונדירה מאד בנגב הדרומי.
• האלה האטלנטית משמשת בגינון ובייעור בכל הארץ. צמח זה מאריך חיים וישנם פרטים בני מאות שנים. היא מומלצת כעץ חסכן מים ויכולה להתקיים ללא השקיה גם באזור באר שבע. חשוב לזכור כי זהו עץ גדול יותר שנופו עגול וגדול והוא זקוק למרחב על מנת שיראה טוב.

אלה סינית – תעודת זהות

עץ נשיר בגובה 15-3 מ', בעל גזע יחיד ונוף מעוגל. העלים מנוצים ומורכבים מ- 10-6 זוגות עלעלים נגדיים היוצאים מציר דק. בקצה העלה אין בדרך כלל עלעל קיצון. העלעלים אזמלניים מחודדים. העלים משנים את צבעם לאדום-כתום בסתיו ואז לעץ יש מופע מרהיב.  גם היא צמח דו-ביתי – ישנם צמחים זכריים וצמחים נקביים. הפרחים אינם בולטים ומסודרים בתפרחת מכבד. הפירות מעוגלים, קוטרם כ-5 מ"מ, צבעם אדמדם והם מופיעים בתפרחת מכבד מסועפת.

• בניגוד לאלה ארץ-ישראלית ולאלה אטלנטית, האלה הסינית אינה צמח מקומי, אלא צמח שיובא מסין. בארץ מוצאו העץ גדל ביערות סלעיים בטווח רום מגוון של 3600-100 מ'. היות ומוצאה הוא מאזורים עם גשמי קיץ – העץ זקוק ליותר השקיה מהאלות האחרות, למרות שעץ גדול ומבוסס כבר מגיע לשכבות לחות בקרקע ואינו זקוק להשקיה.
• האלה הסינית משמשת בגינון בכל העולם הממוזג בשל עמידותה בקור ובשל מופעי השלכת המרשימים שלה. היא מצטיינת במופע שלכת אדום יפה יותר משל האלה האטלנטית. עצים רבים שתולים בשדרת ההר ומצטיינים במופעם בירושלים, כרמיאל ועוד. זה לא עץ מדברי כמו האלה האטלנטית.

• לסיום נזכיר עוד שני מיני אלה מאזורנו – אלה פרסית, עץ גדול ומרשים של הרי אדום וסיני; ואלת הבוטנה (אלה אמיתית) הלוא היא הפיסטוק, אותה מגדלים מעט במטעים בארץ. בהזדמנות זאת נזמין אתכם לגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם, בחלקות אסיה והים התיכון תוכלו להתרשם משלל עצי אלה המוזכרים בכתבה זו.