החלמונית הגדולה (Sternbergia clusiana) היא אחד מהפרחים הגדולים והמרשימים ביותר הגדלים בר בארץ, שאף חובב טבע או גינון לא נשארים אדישים למראיה. לקראת הסתיו צצים באופן פלאי פרחי הענק הצהובים מהקרקע ומפתיעים ביופיים בכל פעם מחדש. בעונה זו פורחות החלמוניות בכל הארץ, מהר הנגב ועד לחרמון. על הצמח עצמו, דרך רבייתו והפצת זרעיו, סוגיית שמירתו בטבע וגם על המינים הקרובים אותם ניתן לראות בארץ בכתבה הבאה.
פעמון צהוב חלמוני
החלמונית משתייכת למשפחת הנרקיסיים (Amaryllidaceae). צמח בעל בצל, חסר גבעול, גובהו 15-5 ס"מ. הבצל בצורת אגס שמן, קוטרו 6-4 ס"מ והוא עטוף בשכבה עבה של קליפות יבשות חומות כהות. שכבת הקליפות היבשות כנראה מגנה על הבצל מהתייבשות יתר וגם מטריפה על ידי בעלי חיים. הבצל מתחלק בכל פעם לשניים וכך נוצרים גושי צמחים צפופים (בדומה לבצל החצב והחבצלת). התחלקות הבצל היא צורת ריבוי אל מיני המתרחשת בנוסף לריבוי המיני (פרחים-פירות-זרעים). היא מאפשרת את התבססות הצמח בנישה שלו, כך שגם אם בצל אחד נפגע, יש לידו עוד בצלים הממשיכים לחיות.
במהלך החודשים ספטמבר עד נובמבר (כל אוכלוסיה פורחת במועד אחר) מגיחים הפרחים מהבצל. רובם פורחים עוד לפני בוא הגשמים החזקים של נובמבר, אולם בכמה אוכלוסיות הפריחה מתרחשת לאחר הגשמים, במהלך נובמבר (בהר מירון).
הפרח ענקי (אורכו 10-6 ס"מ), צורתו פעמונית וצבעו צהוב לימוני בניצן, וצהוב חלמוני במהלך הפריחה (מכאן שם הצמח). הפרח פונה למעלה, נפתח בימי שמש, ונוטה הצידה עם ההתבגרות. לפרח שישה עלי עטיף דומים – שלושה חיצוניים שמקורם בגביע, ושלושה פנימיים שמקורם בכותרת. עלי העטיף מאורכים-אליפטיים, בעלי עירוק אורכי עדין ונושאים בראשם בלוטת ריח למשיכת חרקים. שחלת הפרח תחתית (מתחת לחיבור עלי העטיף), וחבויה בסמוך לפני הקרקע בעת הפריחה. היא גובהת עם התפתחות הפרי בחורף ובאביב. הפרי ירוק וכמעט כדורי, וממנו נפוצים זרעים כהים בעלי גופיף שומני בהיר אותו מחבבות הנמלים המפיצות את הזרעים למרחק של עשרות מטרים. העלים מופיעים תמיד לאחר סיום הפריחה. הם קרחים, עבים, זקופים ומעט מפותלים. בתום האביב, מתייבשים העלים והצמח נעלם מעל לפני הקרקע עד לסתיו הבא. החלמונית, כמו פרחי סתיו אחרים, נמנעת מהתחרות עם פרחים אחרים על החרקים באביב, ויכולה לפרוח מחוץ לעונת האביב המועדפת בזכות היותה צמח בצל ופקעת (גיאופיטים) אשר אוגר מים וחומרי מזון באיבר האגירה.
אוכלוסיות גדולות ובודדות
החלמונית הגדולה גדלה במקומות יובשניים, היא נפוצה מישראל וירדן (עם אוכלוסיות גדולות באזור פטרה) ועד לטורקיה, עירק ואירן. בארץ היא נפוצה כמעט תמיד באזור הספר, וכמעט תמיד ממזרח לקו פרשת המים – כלומר בחגורת המעבר שבין החבל הים תיכוני לחבל המדברי, לאורך מזרח הגליל, מזרח השומרון, מזרח יהודה וצפון הנגב. אוכלוסיות בודדות חורגות במיקומן ונמצאות בעומק החבל הים תיכוני (הר מירון בגליל העליון ונחל קטלב שבהרי יהודה), במשטחי סלע בהר הנגב המדברי ואף בחגורת הצומח הכרקוצי בחרמון, ברום של 2000 מטרים ויותר.
כמעט תמיד גדלה החלמונית באוכלוסיות גדולות אולם מרוחקות מהאוכלוסיות השכנות, לעתים עשרות קילומטרים. לא ברור מדוע החלמונית מופיעה בכל אזור תפוצתה באופן מקוטע (באופן דומה לתפוצת אוכלוסיות אירוסי ההיכל). החלמונית (כמו צמחי בצל ופקעת רבים אחרים) גדלה בקרקעות מגוונות ולכן סוג הקרקע או המחסור בבתי גידול פוטנציאליים אינם גורמים המגבילים את תפוצתה, והיא צמח רעיל שלא נפגע מרעייה (הצמח רעיל גם לאדם, אין לנגוס בעלים, בפרחים וכמובן גם לא בבצלים). האם פעם הייתה נפוצה באופן רציף ואז נקטעה תפוצתה? רק מחקר מולקולרי שישווה בין האוכלוסיות, יוכל לסייע בתשובה לכך.
צמח בר מוגן
בעבר נחשבה החלמונית לצמח נדיר ביותר בישראל ואף הוכרזה כערך טבע מוגן אולם מאז, היא התגלתה במאות אתרים מקוטעים ואין סכנה להכחדתה בארץ. ובכל זאת, החלמונית נעלמה מכמה אתרים, רובם בירושלים ובסביבתה. לפני התפתחות העיר היו מוכרות כמה אוכלוסיות, מהן נותרו בשנות השבעים רק שתיים – שולי בית צפפא ומורדות גבעת רם. בבית צפפא האוכלוסייה כמעט ונהרסה כליל עקב עבודות פיתוח באזור, ובגבעת רם נבנה עליה בית הספר אורט וכביש בגין.
למרבה השמחה אוכלוסיית גבעת רם הועתקה כמעט בשלמותה לצד השני של גבעת רם – לתחומי הגן הבוטני האוניברסיטאי והיא משגשגת וגדלה בחלקת אסיה של הגן בנוף של יער אלונים. הצמחים בגן פורחים כשבועיים-שלושה בכל שנה, לאחר סוכות ובמהלך רוב חודש נובמבר. המראה של גושי החלמוניות בין עלי השלכת של עצי האלון מיוחד במינו ומזכיר במשהו את תפוצת המין כולו, מבתות הספר בארץ ועד ליערות הפתוחים של טורקיה וצפון עירק.
לאורך השנים הונבטו בגן הבוטני זרעי החלמונית ונשתלו צמחים נוספים במקומות חדשים, ובאופן טבעי הופיעו גם צמחים חדשים בשולי השתילה הראשונית – עדות להפצת הזרעים על ידי נמלים. העתקת אוכלוסיית החלמונית של גבעת רם היא דוגמה מוצלחת להצלה של צמח בר מוגן ונדיר מקומית. זוהי הצלחה בשל העובדה שהאוכלוסייה במקומה החדש ברת קיימא, מתפתחת וגדלה כמעט ללא טיפול מיוחד. בעונת הפריחה נחשפים לחלמוניות בגן הבוטני אלפי תלמידים ומבקרים. פרטים מאוכלוסיית בית צפפא גדלים אף הם בגן הבוטני בגבעת רם במיקום שונה, ופרטים נוספים בגן הבוטני בהר הצופים ובגנים נוספים.
אורחת צהובה בחרמון
בשנים האחרונות מתגלות אוכלוסיות חדשות של חלמונית גדולה. אוכלוסיות מרשימות התגלו בהרי יהודה ובשוליהם. ד"ר עוז גולן, מאנשי שמירת הטבע של הר חברון והנגב, מסכם את המציאות: באזור תקוע – מעלה רחבעם, מעלה עמוס, הכנוב (נחל ערוגות עליון) ותקוע מערב; באזור גוש עציון – יער אל קארן, עמק ברכה וכרמי צור; באזור חברון – תרקומיה; באזור מעון (זיף) – חוות מעון, ג'ינבה, סוסיא מערב וייטא. אוכלוסיית מעלה רחבעם מרשימה במיוחד ונחשבת לאחת מאוכלוסיות החלמונית הגדולות בארץ (גולן מעריך את גודלה כיותר
מ-100,000 פרטים, והיא מתחרה עם אוכלוסיית נחל דישון הנחשבת לגדולה בצפון הארץ).
בסיור בוטני שקיימנו בחרמון באוקטובר 2008 עם מייק לבנה, חוקר ואיש ידיעת הארץ, ואנשי טבע נוספים התגלו פרחי סתיו רבים האופייניים לאזור. החרמון עשיר בגיאופיטים (צמחי בצל ופקעת) הפורחים במהלך אוקטובר-נובמבר, ביניהם כרכום חרמוני, כרכום נאה, כרכום גיירדו, כרכום צהבהב, סתוונית החרמון סתוונית בכירה וסתוונית קצרת-עלים. במהלך הסיור שנערך באזור עמק מן, ברום 1,450 מטרים, התגלו על גבעה שעליה עלינו פעמים רבות בעבר, עשרות חלמוניות ענקיות בפריחה. החלמונית הגדולה מוכרת בחרמון מאזור יותר גבוה ברום 2,100 מטרים. האתר בשולי עמק מן הוא חדש. שנה קודם מצאנו צמח בודד של חלמונית מעל למג'דל שמס ברום של 1,350 מטרים.
כל מיני חלמוניות
בסוג חלמונית יש כעשרה מינים הנפוצים לאורך אגן הים התיכון ובקדמת אסיה. כל המינים צהובי פרחים להוציא מין אחד חלמונית לבנה (Sternbergia candida) הגדלה בטורקיה הים-תיכונית.
בארץ יש שני מיני בר ועוד שניים תרבותיים : החלמונית הזעירה (Sternbergia colchiciflora) היא צמח בר ישראלי בעל פרחים זעירים הפורח בחודשים נובמבר-דצמבר. מהבצל הקטן עולים, לאחר הגשמים החזקים, פרחים ועלים בו זמנית. העלים משיגים בגובהם את הפרחים עם צמיחתם. הפרח צהוב, אורכו רק 35-25 מ"מ ובו שישה עלי עטיף צרים וארוכים. החלמונית הזעירה נחשבה זמן רב לאחד הצמחים הנדירים והמיוחדים של ישראל. אולם, בעקבות סקר הצמחים הנדירים של "רותם" בצפון הארץ בשנות התשעים התגלה הצמח במאות אתרים בצפון הארץ, חלקם הגדול בקרקעות כבדות בגולן ובמזרח הגליל. במרכז הארץ, לעומת זאת, זהו צמח נדיר מאוד (מצאנו אותו בהר הטייסים). יש לשער כי צמח זה נחשב לנדיר בשל קומתו הצנועה; פשוט לא ראו אותו בקלות ועד שלא בוצע סקר מקיף וסיכום תצפיות מהעבר, לא התבררה מפת התפוצה האמיתית.
שני מינים זרים של חלמונית שניתן למצוא בארץ הם החלמונית הצהובה (Sternberrgia lutea) שהובאה לארץ מיוון ומאיטליה כצמח נוי לגינות מנזרים בירושלים. הפרחים של מין זה בינוניים בגודלם ובעלי עלי עטיף מעוגלים ושחלה הממוקמת ממש מתחת לפרח עוד בזמן הפריחה. החלמונית הצהובה פורחת כבר בחודש ספטמבר.וחלמונית סיצילית (Sternbergia sicula) – מין חדש בארץ שהובא לגן הבוטני בגבעת רם. היא דומה לחלמונית הגדולה בעלי העטיף המחודדים, אולם פרחיה קטנים יותר ודומים בגודלם לפרחי החלמונית הצהובה. הפריחה בחודש אוקטובר.
במסגרת:
טבעי לה בטבע
רבים מתעניינים בחלמונית הגדולה כצמח נוי בשל פרחי הענק היפים. בגן הבוטני התחלנו במחקר שנועד לתרבת פרח יפהפה זה כצמח עציץ וגינה. הריבוי האל מיני של הבצלים (המתחלקים) הוא איטי באופן ספונטני, אולם ניתן לזרז אותו מעט על ידי פגיעה פיזית בבצל. הריבוי המיני מזרעים קל יותר, אולם חולפות כחמש שנים עד להתפתחות בצל פורח. נוסף על כך, מכל בצל מתפתח בדרך כלל רק פרח אחד והוא כאמור מופיע ללא עלים. הריבוי האיטי והעובדה שהחלמונית היא צמח מוגן ונדיר למדי, הופכים את הצמח ללא אטרקטיבי למגדלים ולכן נמשיך ליהנות ממנו בטבע ולא בגינות.
הידעתם
השם הראשון העברי לחלמונית היה כרמית על שם שכונת בית הכרם לידה גדלו חלמוניות (אלה שהועתקו מאוחר יותר לגן הבוטני בגבעת רם). משערים כי החלמוניות התגלו שם עוד בשנות העשרים של המאה בעברה, אולי על ידי אלכסנדר איג – ממייסדי הבוטניקה בארץ שגר בשכונה. פרופ. אבינועם דנין מהאוניברסיטה העברית מספר שהשם כרמית הומצא על ידי אביזהר, שהיה מורה מיתולוגי לטבע בשכונה. מאוחר יותר השם "חלמוני החולות" הוצע על ידי אפרים הראובני לצמח נר הלילה החופי בוועדת השמות, בה היה חבר גם ביאליק. הוועדה לא קיבלה את הצעתו, אולם השתמשה בשם חלמונית לחלמונית של היום ובכך דחו את השם ששרר לפני כן – כרמית.
דנין מספר גם כי חלמוניות הנגב התגלו מאוחר יותר : חלמוניות ירוחם התגלו ב-1962 בערך על ידי ד"ר דני שמשי ז"ל ואלה של נחל אילות על ידיו ב-1966.
השמועות אומרות שזה הניוזלטר הכי טוב בארץ.