כדאי לראות בגן, מרץ 2022

07 מרץ

כתב: נוגן צברי

החורף הקר והגשום מתקרב לסופו, וחלקות הגן השונות מתחילות להתעורר לאיטן. מרבדי פריחה נהדרים של חד-שנתיים ופריחה של צמחי הבצל והפקעת מלווים עצים ושיחים שמתעוררים ומתכסים בכסות פרחים צבעונית.

תקצר היריעה מלמנות את כל הפורח בגן באביב, ובכל זאת נפנה אתכם לכמה מוקדים יפים במיוחד.

בפברואר פרח הדובדבן פעמוני בשיא תפארתו עם שלל פרחים בצבע ורוד עז, והוא, יחד עם השקד מצוי שפורח בלבן פתחו את עונת פריחת בני משפחת הוורדיים. שניהם ממשיכים לפרוח בתחילת מרץ. משפחת הוורדיים היא משפחה שרבים מסוגיה מוכרים לנו כפירות קיץ, ביניהם אפרסק, תפוח, שזיף ואגס.  בגן ישנו אוסף ותיק של עצים ורדיים השתולים בחלקת אסיה, רבים מאותם עצים הגיעו לגן בשנות ה-70 דרך ברית המועצות דאז ומאז פירוקה, אוספי צמחים רבים הוזנחו והוכחדו. הגן הוא בעצם אתר שימור לרבים ממינים אלו. דובדבן קטן-פרי מצטיין בפריחה קטנה וצנועה משל אחיו הפעמוני, הוא פורח בגווני ורוד חיוור עד לבן. הדובדבן הזה הוא שיח נשיר בעל ענפים רבים וגובהו 2-1 מטרים. הפרחים (ומאוחר יותר, הפירות) נישאים על עוקצים שאורכם כאורך הפרח. בסוף האביב יבשילו הפירות – דובדבנים קטנים שגודלם כסנטימטר. השיח גדל בעיקר במדרונות הרים יובשניים, סלעיים ומכוסי חצץ. תפוצתו של דובדבן קטן-פרי במרכז-מערב אסיה – מאפגניסטן ועד טורקיה, כולל הקווקז. אזור זה נקרא האזור האירנו-טורני, אליו מוקדשת חלקת אסיה שלנו.

ואם בחלקת אסיה עסקנו, אי אפשר להתעלם מהמרבדים הכחולים הכובשים במרץ את החלקה. אלו פרחי תורמוס ההרים, צמח מקומי ומוגן ממשפחת הקטניות. התורמוס הוא צמח חד-שנתי בעל תפרחות צפופות של עשרות פרחים בצבע כחול עז כשבמרכזם כתם לבן. שימו לב שכתם זה משנה צבעו לאדום-בורדו לאחר ביקור חרקים בשביל לסמן לחרקים הבאים שכאן כבר ביקרו וחבל לבזבז כאן את הזמן. אם נעקוב אחר התורמוס במשך כל שעות היום, נוכל לראות שהעלים שלו עוקבים אחרי השמש ומשנים את כיוונם בהתאם בשביל לקלוט מקסימום אור. תורמוס ההרים הוא אחד משישה מיני תורמוס הגדלים בר בישראל, הוא גדל בישראל בחבל הים תיכוני ונפוץ בעיקר בקרקעות כבדות בצפון הארץ.

בחלקת אסיה ישנם עוד שני צמחים רב-שנתיים הפורחים בימים אלו, הראשון, צמר מפוצל. בחורף הוא מפתח שושנת עלים ובאביב עולה ממנה גבעול זקוף ומאוד צמרי (מכאן שם הסוג של הצמח). הצמר המכסה את הצמח מקטין את איבוד המים ממנו ומהווה התאמה חשובה לארצנו היבשה. על הגבעול יש פרחים צהובים גדולים המסודרים בקומות. לקראת הקיץ הצמח מתייבש ונעלם עד לסתיו הבא. העלים מפוצלים לאונות רבות (מכאן שם המין של הצמח). פרחי הצמר הם דו-שפתניים, כלומר הם בצורת צינור הנפתח לשתי שפות, בדומה לפרחי המרווה, המשתייכת לאותה משפחת צמחים – משפחת השפתניים. בתחתית צינור הכותרת מופרש צוף ממנו נהנים חרקים גדולים המגיעים לפרחים ומאביקים אותם. לאחר הפריחה מתפתחים על הגבעול פירות ואז הוא נראה כמו גבעול ועליו גושי צמר.

הצמח השני שמתחיל לפרוח בחלקת אסיה, הוא העיריוני צהוב. העיריוני הוא גיאופיט בעל ציצת שורשים מעובים, ושושנת עלים צרים, עלים רבים נוספים 'מטפסים' על הגבעול. הוא משתייך למשפחת העיריתיים (לשעבר שושניים) והוא בעל מבנה פרח לא נכון. זאת אומרת שאין לפרח סימטריה רדיאלית, אלא סימטריה דו-צדדית. צבע הפרחים משתנה בין האוכלוסיות השונות, והוא נע בין צהוב (בדרך כלל בדרום) ועד כתום. בארץ הוא גדל בטבע מהר הנגב ועד הגליל והגולן.

ומחלקת אסיה נעבור לחלקה השניה שפורחת בימים אלו למרות החורף הקר שעבר עליה והיא חלקת דרום-אפריקה. בחלקה זו ישנם צמחים שונים  בעלי מופעים ייחודיים. אחד מהם הוא האצחר. האצחר הוא שיח ירוק-עד ממשפחת הפרוטאיים, בניגוד לרבים מבני משפחתו הוא עמיד לקרקעות גירניות. התפרחות של האצחר מסתתרות בתוך עלים בעלי גוון אדום-צהבהב המכסים ושומרים על הפרחים. גוון העלים נותן לצמח מראה מיוחד כאילו הוא עולה באש ולכן הוא משמש כפרח קטיף.

צמח נוסף מיוחד מאוד שפורח רק בגן שלנו הוא טרכיאנדרה חרמשית. הטרכיאנדרה, בדומה לעיריוני, השתייכה בעבר למשפחת השושניים וכיום משוייכת למשפחת העיריתיים. זהו גיאופיט בעל ציצת שורשים מעובים ועלווה שעירה ומעניינת. בדומה לעירית, כל עמוד פריחה מתפצל לשנים או שלושה סעיפים ועליהם ישנם מספר פרחים. שם המין הוא 'חרמשית', והוא ניתן לה על שם עליה בעלי צורת החרמש.

עדיין בחלקת דרום-אפריקה, אנחנו מפנים את מבטנו אל שיחים בעלי פריחה לבנה עדינה, שלאחר הפריחה מתכסים כסות צמרית לבנה. אלו הם שיחי הצמרר האפריקאי, צמח חסכן במים שלאחר ההתבססות כבר לא דורש כל השקיה. בשנות ה-90-80 במאה שעברה, בעקבות המלצות הגן הבוטני, נשתלו שיחי צמרר בגינון העירוני בירושלים – אך עם הזמן, הם הוזנחו ונשכחו. אנו רוצים להחזיר את המודעות לצמח ולעודד את השימוש בו.

ואי אפשר להגיע לדרום-אפריקה ולא לדבר על האלווי. אלווי החורף מסיימים את פריחתם וכעת פורח אלווי מרלות שעד אמצע החודש יגיע לשיא פריחה בגוון כתום עז. האלווי מרלות נבדל מהאלווי איום בכך שתפרחותיו מפושקות לצדדים ולא זקופות מעלה. אלווי מרלות גדל בטבע במגוון בתי גידול, מגובה פני הים ועד לרום של 1600 מ' ולכן מסתדר מעולה בכל רחבי ישראל.

מחלקת דרום-אפריקה נעבור לחלקת אירופה, נרקיסים רבים עוד פורחים ברחבי הגן, אך זהו זמנו של הנרקיס העטור. זהו נרקיס בעל פרח גדול ויפה שמוצאו בצרפת וספרד, באזורים בהם יש גשמי קיץ. בזכות זה הוא שורד גם בערוגות המושקות כל השנה. הוא מאחר בפריחה יחסית לנרקיסים האחרים, ובימים אלו מחייך אלינו מפינות שונות בחלקת אירופה. נרקיסים אחרים הפורחים ברחבי הגן בם נרקיס מצוי 'אבלנש' בפרחי קרם ונרקיס 'גרניום'.

נמשיך בחלקת אירופה, שם פורחים שיחי הפורסיתיה האירופאית בצהוב עז ומרשים. הפריחה מתרחשת לפני הופעת העלים כמו בשקד. זהו שיח ממשפחת הזיתיים המאופיין בפרח בעל ארבעה עלי כותרת מאורכים. הצמח נקרא על שם וויליאם פורסית', בוטנאי וגנן סקוטי בן המאה ה-18 שהיה ממייסדי ה-RHS, אגודת הגננים המלכותית הבריטית. אם ביקרתם בפראג באביב, ודאי שמתם לב לפריחת הפורסיתיה ברחבי העיר – היא נפוצה שם בגינון, ובאביב העיר זוהרת בצהוב בזכותה. הפורסיתיה מתאימה לגינון באיזור ההר.

האביב כאן, ואצלנו בגן אפשר בכמה צעדים לעבור בין הפריחה האביבית של היבשות השונות: בואו לבקר בגן ולראות כמה נפלא האביב סביבנו!

Top דילוג לתוכן