לעמוד הצמח בגארדן אקספלורר לחץ כאן

עץ נשיר בגובה 15-3 מ’, בעל גזע יחיד ונוף מעוגל. תפוצתה העולמית של האלה האטלנטית היא מהרי האטלס במרוקו, על שמם היא נקראת, ועד מרכז אסיה. היא מצויה בטבע בגליל העליון המזרחי ובגולן, נדירה בכרמל, במזרח שומרון ובמזרח יהודה, מצויה מקומית בהר הנגב הגבוה ונדירה מאד בנגב הדרומי.העלים מנוצים ומורכבים מ- 5-3 זוגות עלעלים נגדיים היוצאים מציר מכונף (סימן חשוב המבדיל אותה מאלה ארץ-ישראלית). בקצה העלה יש בדרך כלל עלעל קיצון. העלעלים ביצניים-מאורכים, אורכם 7-3 ס”מ. בסתיו עלי האלה משנים את צבעם לוורוד-כתום ומתקבל מופע מרהיב של צבעי שלכת.

האלה היא צמח דו-ביתי – ישנם צמחים זכריים וצמחים נקביים. הפרחים אינם בולטים ומסודרים בתפרחת מכבד. התפרחת הזכרית קומפקטית יחסית והתפרחת הנקבית מבודרת וגדולה יותר. הפירות מעוגלים, קוטרם 7-5 מ”מ. הפירות המכילים זרע מפותח הם הכחולים הכהים, ואילו הפירות האדומים הם עקרים. הציפורים האוכלות את הפירות ומפיצות את הזרעים יודעות זאת ואוכלות רק את הפירות הכחולים, אולם נמשכות לצבע האדום המשמש רק לפרסומת.

מאפיין בולט של האלה הוא העפצים שלה שנראים כגידולים דמויי-אלמוג. הם נגרמים על ידי כנימה בשם עפצית וורטהיים (Slavum wertheimae). הכנימה פוגעת בקודקוד צמיחה של הענף, וגורמת לו להצמיח עפץ במקום עלה. בעפץ מתפתחות הכנימות  באופן מוגן, עד שהן מוכנות לצאת לעולם.