לעמוד הצמח בגארדן-אקספלורר לחץ כאן

גיאופיט בעל פקעת, מהידועים בפרחי הארץ. הפקעת היא מטיפוס “פקעת היפוקוטיל”, כלומר חלק ניכר ממנה מתפתח מתת-הפסיג. הכלנית מצטיינת בריבוי זנים טבעיים הנבדלים ביניהם בגוני הכותרת. בעלי הכותרת האדומה עמידים יותר לתנאי-גידול קשים ומצויים גם בערבות ובמדבר. בתחום בתות הספר (350-250 מ”מ גשם לשנה בממוצע) הכלניות יוצרות מרבדים בשלטונן על גבי קרקעות שאינן פוריות. במרבדים אלה יש מעגלים חסרי כלניות – על-פי רוב מעגלים אלה הם קנים של נמלת הקציר. הקרקע הפורייה סביב הקן מאוכלסת בצומח עשבוני שדוחק את הכלנית מהתבססות במקום.

גם בין בעלי הכותרת האדומה קיימת שונות רבה המתבטאת בצבע הכתום בהיר שבבסיס  כל עלה כותרת. בתנאי גידול טובים, יחסית, בצפון הארץ מצויים זנים צבעוניים השונים מהאדום והגיוון הרב שלהם קשור למטען הגנטי שלהם.  זני בר תורבתו ומגדלים אותם בארץ ובעולם כפרחי קטיף.

זרעי הכלנית מכוסים שערות ארוכות ומסולסלות. הם נפוצים ברוח ועוברים את הקיץ השחון בסדקים שיש בקרקע.