נימפיאה – Nymphaea

11 פבר

הקיץ כאן ובכל עבר מנסים למכור לנו “מרענן קיץ” כזה או אחר. ובכן, אם מראה עיניים ישביע אותנו, אז דווקא עכשיו, כשגם אנחנו וגם פרחים רבים נראים מוכי שמש – הנימפיאה חוגגת.

בכל בריכות המים בגן רואים אותן בשיא יופיין. מהמכלואים הססגוניים שבאגם ועד למיני הבר הגדלים בארץ, המצויים בבריכה בחלקת הים התיכון.

מיני הבר שלנו הם נימפיאה לבנה (Nymphaea alba), מין צפוני מאזורים ממוזגים שזהו קצה תפוצתו הדרומי, ונימפיאה תכולה (Nymphaea nouchali var. caerulea), מין אפריקני טרופי שזהו קצה תפוצתו הצפוני. שתיהן מצויות בסכנת הכחדה בארץ בשל ייבוש וזיהום מקווי מים ובעטיה של הנוטריה שהובאה לארץ ואוכלת את שורשיהן. הנימפיאות נפוצות ברחבי הגלובוס, וכפי שמייצגות הנציגות שלנו, נחלקות לנימפיאות מאזורים צפוניים ממוזגים, העמידות לקור, ולנימפיאות טרופיות. לכל קבוצה מאפייניה.

נימפיאות גודלו כצמחי מרפא וכצמחי נוי במצרים כבר לפני כ-4000 שנה ונחקרו ע”י חכמי יוון לפני כ2300 שנה. כנראה שכבר אז החל השם להיצמד אליהן – נימפיאה, על שם אחת מנימפות המים, אותם יצורים חצי-אלוהיים מהמיתולוגיה היוונית. השם נתבע סופית ע”י לינאוס במאה ה-18. ומה בין נימפיאה, נופר ושושנת-מים, שנוהגים להשתמש בהן בערבוביה? ובכן, נימפיאה ונופר הן סוגים שונים, או “אחים”, במשפחת הנופריים (Nymphaeaceae)ואילו שושנת-מים זהו שמן העממי.

הנימפיאה היא צמח מים צף מעוגן.

מעל פני המים אנו רואים את הפרחים המרשימים מרובי עלי הכותרת.כל פרח חי כ- 4-5 ימים, נפתח ונסגר לפי “שעות פעילותו” – יש נימפיאות הפורחות ביום (ממוצא טרופי או ממוזג) ויש נימפיאות הפורחות בלילה (ממוצא טרופי בלבד).

הפרחים יושבים בין טרפי העלים. צדו התחתון של העלה נצמד לפני המים ואילו חלקו העליון מצופה שכבה שעוונית המשווה לעלה מראה מבריק. שכבה זו מאפשרת לעלה לא לשקוע וגם להתנקות – מים הניתזים על העלה הופכים לטיפות אשר מתגלגלות ואוספות איתן אבק, ובכך מתאפשר לעלה הנקי להטמיע ביתר יעילות. העלים הצעירים צומחים צמוד למרכז הצמח וככל שמזדקנים צבעם מתכהה, הפטוטרת שלהם מתארכת והם נדחקים לשוליים עד שקמלים ומתפרקים אל תוך המים. בפטוטרות יש חללי אוויר שמאפשרים ציפה ומאפשרים מעבר חמצן מהעלים לשורשים השקועים בבוץ.

נימפיאות מאזורים ממוזגים עשויות לשמור על עליהן בחורף, בעוד הטרופיות ייכנסו לתרדמה חורפית ועשויות למות בטמפרטורות נמוכות הנושקות לאפס מעלות צלזיוס.

פטוטרות העלה יוצאות הישר מציצת השורשים או מקנה השורש הטמון בקרקעית האגם הבוצית בעומק של בין 30 ל- 90 ס”מ. קנה השורש הוא מעין גבעול שוכב המשמש עוגן לצמח, הוא גם איבר ריבוי והוא בסיס ההתחדשות עבור נימפיאות הנכנסות לתרדמה חורפית.

קני השורש מתפשטים לצדדים ומעיניהם מתפתחים צמחים חדשים. זוהי אחת הדרכים לריבוי אל-מיני של הנימפיאה. שתי דרכים נוספות לסוג ריבוי זה, המצויות בקרב המינים הטרופיים, הן גידול צמחי בת על העלים עצמם או ייצור צמחונים בתוך הפרחים. ריבוי אל-מיני יעיל בריבוי ושימור תכונותיהם של מכלואים יצירי אדם, שרבים מהם עקרים.

קיים גם הריבוי המיני, אשר נסמך על האבקה ע”י חרקים. פרח מואבק שוקע במים, שם מתפתח הפרי, שצורתו אגסית. בהבשילו הוא נפתח מתחת למים והזרעים, המכוסים שקי ציפה, עולים לפני השטח ונישאים הרחק מצמח האם. לאחר מספר ימים שק הציפה מתפרק והזרעים שוקעים לקרקעית, שם יוכלו להיקלט ולנבוט לצמח חדש.  צמח שגדל מזרעים יגיע לפריחה תוך 3-4 שנים.

ניתן לגדל נימפיאות גם בקערת מים בגינה או במרפסת. עומק המים צריך להיות 30 ס”מ לפחות. כשבוחרים נימפיאה כדאי לברר אם היא עמידה לקור או לא, לפי דרישות מקום מגוריכם, וגם מה צפי גודלה הסופי, כדי לוודא שמתאימה לגודל המיכל שברשותכם.

השתילה תיעשה בשק שתילה או בשכבה של כ-15 ס”מ קרקע בתחתית הבריכה או המיכל. ניתן להשתמש בקרקעות כבדות כמו חמרה חרסיתית או טרה רוסה, מועשרות במעט קומפוסט.

בניגוד לבריכה גדולה, המוזנת באופן טבעי, במיכל ביתי חייבים לדשן. יש להימנע מריבוי בדשן עשיר בחנקן , אשר יעודד התפתחות אצות. מומלץ להשתמש בדשן בשחרור איטי בתפזורת או בקפסולות נוחות להטמנה.

קנה שורש או ציצת שורשים, המוגבלים במיכל, כדאי לחלק פעם בשנה לפני הצימוח החדש באביב. את ציצת השורשים כדאי לחלק בעדינות תוך יצירת כמה שפחות פגיעה, ואת קנה השורש יש לחתוך ליחידות באורך של כ10-15 ס”מ שבכל אחת 2-3 ניצנים. יש לשתול אותם בשקי שתילה נפרדים. 

אם בגינתכם ואם כאן בגננו הפורח – הביטו בה – בזו העולה מתוך הבוץ ונחה בשלווה על פני המים, מצוחצחת וריחנית ומחייכת לשמש. הביטו והתרעננו.

Top